February 13, 2019

וולנטיין? באמת? איך זה בדיוק קשור אלינו?
לא רק שזה איזה גוי אחד, יש לנו חג אהבה כשר משלנו. אני גם כבר עמוק, עמוק במערכת יחסים ולמי יש כוח למחוות גדולות, לבבות אדומים ושוקולדים?!
אבל זאת בדיוק הסיבה דווקא כן לאמץ כל חג אהבה שנקרא בדרכינו (יש גם לסינים חג אהבה?)
מערכת יחסים ארוכה, במיוחד כזאת שמתחזקת בית וכמה ילדים חייבת ריענון מידי פעם. 
אחרי המטלות, העבודה, הילדים, הבית, האחרון שיקבל אהבה ואנרגיות הוא לצערי אורן.
"הוא חזק וגדול והוא כבר יסתדר, וחוץ מזה הוא לא צריך את זה", אני חושבת מותשת.
אבל אני יודעת שזה ממש לא נכון, וכל מחווה קטנה ותזכורת לאהבה הגדולה שלי אליו מתקבלת בשמחה ואהבה ענקית חזרה.
אז יצרתי משהו קטן עבורו ועבורכם- ברכות לוולנטיין. הן נמצאות בדף ה פרינטבלס שלי שם תוכלו להוריד אותן ולתת למישהו אהוב.

 

תזכורת קטנה לאיך זה עובד- אתם נרשמים לדף, ומיד יפתח דף ההורדות, אבל הוא מוצפן בסיסמה.

תבדקו את תיבת הדואר שלכם, כי כמה דקות אחרי שהכנסתם את כתובת המייל שלכם, ישלח אליכם מייל עם הסיסמה. עכשיו פשוט תכניסו אותה ותוכלו להוריד את כללללללללללל הפרינטבלס שלי. 
דבר...

October 23, 2018

הגעתי לשדה התעופה עם תחושה נעימה ׳שהכל יהיה בסדר׳. זה נגד באופן חריף את מגוון התחושות שעברו בי בימים שקדמו לכניסה למונית בדרך לשדה.

בדקתי בפעם העשירית אם הדרכון אצלי והגעתי במהירות לדלפק ריק ולדיילת קרקע משועממת.

״פיספסתי את הצ׳ק אין?״ שאלתי עם ניצנים של זיעה קרה והיא נמנמה לכיווני ״לא, הטיסה ריקה״.

יש התחלה יותר טובה מזה לסיפור הרפתקאות?

השנה אני אהיה בת 40. ממש עוד חודש, הראש מסרב להאמין, הנפש מתמרדת, אבל הגוף, הקורבן העיקרי, נכנע בלית ברירה לנזקי הגיל. חלקים שלמים ודי חיוניים פשוט מוותרים לאט לאט; פרקים מתחילים לסרב פקודה, החזה מנסה לערוק ולרדת לאילת, הפרצוף מנסה ללכת בעקבותיו, ה׳מזל׳ הוא שהעיניים מוציאות גימלים, שוברות שמירה ובגדול לא נמצאות כדי לחזות במצב הקשה אליו מגיע הגוף.

חורף שלם הסתובבתי עם הרגשת זיקנה נוראית. כבר התחלתי לשקול את יתרונות המטפלת הפיליפינית לעומת יחידת דיור באחוזת ראשונים. מה שבטוח הייתי חייבת הרפתקה, כדי להזכיר לעצמי איך הייתי לפני...פעם...צעירה...כשהייתי עצמאית, הרפתקנית וחסרת פחד, כן ככה זה היה פעם…

אז נתקלתי בסדנת הצילום של אפרת מהבלוג my lovel...

April 9, 2018

כל לילה היא דורשת סיפור צדדי. כזה שחורג מהסיפור הפורמלי מהספר.

אני סוחבת אותה במעלה המדרגות, היא כבר בת 4.5, ילדה גדולה.

היא אוחזת בי עם רגליה הארוכות, הידיים עסוקות, האחת תופסת את בובת החתול שקיבלה מסיגל כשנולדה, השנייה את הנסיכה על חד הקרן.

והיא איפשהו בתפר.
היא עדיין שותה בקבוק אבל כבר חולמת על נסיכות.

אבל הכל התחיל בגלל המפלצות, גם עליהן היא חושבת מידי פעם.

אז התחלתי לספר לה סיפור, הוא התחיל ביער קסום בדרך לנשף מלכותי.

״רגע״, היא עצרה אותי.

״איך אני יכולה ללכת בלי שמלה?״ היא שאלה בצדק.

אז לקחתי אותה לחייט הטוב בממלכה שתפר עבורה שמלה מפוארת.

כשרציתי להמשיך לנשף היא עצרה אותי שוב.

״מה עם הנעליים?״

(הילדה שלי מבינה עניין, אין גבול להתרגשות שלי)

אז המשכנו לסנדלר, שם היא דרשה שני זוגות נעליים וזרחה מאושר (אין לי מילים, דמעות חונקות את הגרון שלי).

הבנתי עם מי יש לי עסק אז מיד סיפרתי לה על התסרוקת המופלאה שלה ולא שכחתי את האיפור והתכשיטים.

סוף סוף היא הייתה מוכנה לנשף.

״והנסיך?״ היא דרשה מיד.

אההה… ״עיניכם נפגשו בין קהל גדול של אנשים, הרגשתם משיכה עזה אחד כלפי השני והאולם נחצה ונוצר שבי...

August 4, 2017

 אנחנו עכשיו בשקט.
שנינו יושבים וצופים על המכתש הגדול, השמש משזפת אותנו ואנחנו סוף סוף נרגעים.
אני מסתכלת על המרחבים הלוהטים מתחתנו, "כמה זר ומוזר המקום הזה" אני חושבת.
"בטח החיות שגרות כאן רעות וקשות, מי יכול לשרוד במקום כזה?"
"פעם היה פה ים טתיס" אורן אומר, הוא חוזר איתי מיליוני שנים אחורה, מספר לי על יבשות גדולות, לוחות טקטוניים ותהליכים איטיים.
אני מביטה על החור הגדול ובבת אחת הוא מתמלא במים. חיות משונות ונפלאות ממשיכות בחייהן כאילו לא עזבו את המקום הזה מעולם.
הן שוחות בים הענק שנפרש לפני, מקיימות מערכת אקולוגית מושלמת, בלי אידיאולוגיות מסובכות, דת, או פוליטיקה.
אוכל, נאכל, חי , מת- פשוט.

"יש טיול גמלים לפטרה" אורן מקריא מתוך דף רשימת הפעילויות של המלון.
בבת אחת ים טתיס מתייבש, כל היצורים נסחפים ומתאבנים בדפנות.
לוחות טקטוניים זזו, החום והאבק חזרו ואנחנו עכשיו על גמל בין נקיקי סלע גדולים ואדומים, הדרך מתפתלת והנה העיר החצובה באבן נגלית לפניינו.
אני עוצמת את העיניים ומרגישה את הקור והאבק בן אלפי השנים שמשתחרר מתוך החדרים האפלים בארמונות הסלע, מזמין אותי להכנס פנימ...

June 7, 2017

טיילתי היום בתל אביב.היינו פעם חברות קרובות, עכשיו אנחנו ב'שלום שלום'.

לפעמים היא קצת מתנשאת וחושבת את עצמה ואני כבר מהפרברים, אין לי סבלנות לפוזה מיותרת, 'אני מסתובבת בכפכים וטייץ בשכונה שלי, גברת!' אני מטיחה בפניה, למרות שתמיד כשאני עושה את המסע ללב העיר (זה לוקח לי 13 דקות על השעון, לא כזה פרברים בסופו של דבר) אני תמיד אדפוק הופעה..בכל זאת...

היום העיר היתה מקושטת בדגלי הגאווה. כל בית קפה, חנות ורחוב התהדרו בדגלים, הסתכלתי על הצבעים וחשבתי לעצמי 'איך פעם מגדר היה נתפס כשחור ולבן'היום אני מבינה שמגדר כמו אישיות עשוי גוונים ותתי גוונים.

כדי להכיל את כל סוגי המגדר והמיניות היו צריכים להכניס קשת שלמה לדגל. וכל אחד מאיתנו הוא גוון על הספקטרום.

פעם כשהייתי הולכת ברחובות של תל אביב הייתי משחקת עם עצמי משחק 'כמה אנשים שאני מכירה אני אפגוש היום?

'היום זה כבר ממש מיותר, אני כמעט תיירת, מסתכלת על כל מי שחולף על ידי ובוחנת אותו בריחוק.

אני לא לגמרי מרגישה שייכת, יש פה יפים מידי, צעירים מידי ומטופחים מידי, זה טיפה מעצבן, או מאיים, וגם מתסכל, אבל אני אוהבת להסתכל על כולם, קצת לבחון...

September 20, 2015

 

כבר כמה שבועות שאני מסתובבת עם תחושת 'שישרף העולם'. לא טוב לי וזה כנראה באשמת כולם!

בכולם אני מוצאת מגרעות איומות שמאיימות על היחסים ביניינו.

אני מסתובבת עם פחית בנזין ביד, ואני שופכת על כל גשר שאני רואה, שיהיה ספוג טוב טוב לרגע שאני ארצה לזרוק גפרור.

 

"אבל מה כל כך רע לך בחיים?" אורן שואל אותי נעלב.

הוא בנה לנו מגדל שן והוא מתענג על כל רגע ולא מבין איך אני לא.

ואני דווקא כן...בהתחלה.

הכל טוב במגדל שן- יפה, נעים ונוח, כל כך נוח ששוכחים איך לצאת ממנו.

ופתאום משהו חסר לי, בדידות וניתוק מתחילים להתגנב פנימה.

מה עושים? מכיוון שאני לא יודעת לדבר, אני מחכה...שאורן ישים לב, שהחברות ישימו לב, שהמשפחה...

כשזה לא קורה, אני מרגישה שקופה, שלא רואים אותי ולא מבינים אותי.

אז אני נסגרת עוד יותר בתוך הבועה שלי, עם 'שעה היסטורית' ו'קאנדי קראש' שום דבר לא יכול לגעת בי.

ואני שוכחת לאט לאט איך לגעת באחרים.

 

ואז מגיע ראש השנה, וצריך לעשות מה שצריך לעשות.

אני מתקשרת לאנשים, שאני אוהבת (אני בספק אם הם יודעים שאני אוהבת אותם), כמו מכונה לא משומנת, חורקת, מעלה עשן אני מתחילה לתקשר, מתחילה לגעת, מתחילה לצ...

Please reload

הכירו את הנפשות הפועלות

יומן חופשת לידה- הנפשות הפועלות

אני נועה קליין, בעבר מעצבת אופנה, בהווה בעיקר אמא של מעיין ובת זוג של אורן, ובעתיד מי יודע ...

עקבו אחריי
  • Facebook Black Round
  • Pinterest Black Round
  • Instagram Black Round
  • YouTube - Black Circle
printables freebies

Printables

פוסטים קודמים

March 11, 2019

February 5, 2019

Please reload

תגיות
Please reload

  • Pinterest Black Round
  • Facebook Black Round
  • Instagram Black Round

© 2014 by I'm on leave

Proudly created with Wix.com

Tel: 123-456-7890