December 6, 2018

לפני כמה שנים הדיבור במשפחת קליין היה "מה יהיה עם נועה?!" לחישות מודאגות ושיחות רציניות נערכו מאחוריי גבי.
"הגיע הזמן לעשות מעשה" היתה ההחלטה שהוחלטה בלעדיי.
אבא שלי הגיע אל החנות שלי יום אחד, הייתי עסוקה כמו בכל יום בלכבות שרפות, לשלם לספקים ובגדול רק לנסות לנשום ולהחזיק את הראש מעל המים, אז כשהוא הגיע והציע לקחת אותי למסעדה (שלא יכולתי להרשות לעצמי באותו הזמן), פתאום הרגשתי כל כך עייפה ורעבה והסכמתי מיד.
בין המנה העיקרית לקינוח הוא סוף סוף אזר אומץ ושאל אותי בעדינות "אולי הגיע הזמן לוותר על האופנה?"
הייתי שבעה, רגועה ואסירת תודה על ההפסקה מהבלאגן אז אמרתי לו בכל הכנות שיכולתי לגייס: 'שאולי הוא צודק, אבל אני רוצה לתת לזה רק עוד צ'אנס אחד אחרון לפני שאני מוותרת סופית'.

 

הוא נסוג והעביר את השרביט לאחותי, שבארוחת שישי אחת הציעה שאלך ליועצת תעסוקתית ואולי אני אוכל להתחיל לחשוב על כיוונים חדשים.
הסכמתי, בעיקר כי שמחתי על כל הזדמנות לצאת מהחנות שלמדתי לשנוא.
חמושה בכוס קפה, שאמורה היתה לעזור לפקוח את העיניים הטרוטות מאלכוהול ולילות טרופיי דאגות, הגעתי אל היועצת הצעירה והחמ...

July 10, 2017

שוב זה קורה. שוב חברים אהובים עוזבים אותנו.
הפעם אלו קים, אמה, מאיה וטל.
הכרנו כבר בתחילת השנה.
אני כבר מנוסה בדייג חברות מהגן, יש לי אסטרטגייה קבועה- אני סורקת את כל האמהות בגן, בודקת מכף רגל ועד ראש, מסמנת, מתבייתת ותוקפת!
(האמת שזה ממש לא נכון, אני מסמנת, מתבייתת ואז מחייכת בביישנות ומקווה שהאמא השנייה תבין את הרמז, פעם זו היתה הטקטיקה לדוג בחורים במסיבות, היום אני מיישמת אותה על אמהות בגן.)
עם קים זה היה קל בטירוף, חיוך קטן ושצף קולח של אנגלית תקף אותי. עד שהצלחתי להתעשת כבר היינו חברות.
לא עבר הרבה זמן והמילה 'רילוקיישן' התחילה לצוץ יותר מידי פעמים.
"אוף" חשבתי "למה זה קורה תמיד לי?" ניסיתי להתרחק, "מה אני צריכה את זה? אני אשחק אותה אדישה", אבל עוד פליידייט ועוד פליידייט ואנחנו כבר חברות יותר קרובות מהבנות שלנו, וכנראה זו אני שאצטער יותר כשהן יעברו.

סוף השנה מתקרבת ואיתה תאריך התפוגה של החברות שלנו ושל הבנות. דווקא עכשיו כשהתחלתי להרגיש יותר טוב בקהילה הקטנה שלנו.
ומעיין? גם היא מצאה לעצמה חבורת בנות מתוקות, פרועות ומלאות אופי, בדיוק כמוה, שאוהבות להשתולל ביחד. 
...

November 10, 2015

 

 

חלפה שנה מאז שאמרתי 'על החיים ועל המוות' ולחצתי על כפתור PUBLISH בפעם הראשונה.

לחצתי וברחתי מהבית. פחדתי מהתגובות. התנחמתי במחשבה 'את מי לעזאזל את מעניינת?!'

אף אחד במילא לא הולך לראות את זה.

אבל אז הטלפון צפצץ, "קיבלת לייק" הוא אמר לי.

"באמת?" הסתכלתי עליו בפליאה.

"וואלה, עוד אחד!" הוא פער אליי את עיניו במבט שכולו התפלאות.

מאותו רגע הפלאפון, שהיה מוקצה מחמת מיאוס הפך לחבר הכי טוב שלי. אנחנו כל הזמן ביחד.

"לייק!" הוא קופץ כל פעם ומעמיק את התלות שלי בו עוד יותר.

 

'לייק' התרופה הטובה ביותר לחוסר ביטחון, ומי צריך אותו יותר ממני.

לפני שנה הייתי יוצרת שבורה. שנים של כשלונות וחוסר סיפוק כמעצבת אופנה כרו בי בור עמוק. שהמשכתי והעמקתי בכל יום.

'מי ייקח אותך לעבודה?'

'את לא מספיק טובה/ צעירה/ מוכשרת.'

זה היה חלק מהרפרטואר היומי שלי.

'הפחד משתק אבל היצירה משחררת' איזה מורה אמרה לי פעם, ועכשיו החלטתי ליישם.

איור אחד בשבוע, זאת היתה ההחלטה. הוא לא צריך להיות מבריק, רק אמיתי.
אם אני אהיה אותנטית הכל יהיה בסדר ומשהו בסוף יקרה.

ואז קיבלתי עוד לייק.

 

לאט לאט הוא הגיע, הקול שלי, והפחד פשוט נעלם. הפס...

Please reload

הכירו את הנפשות הפועלות

יומן חופשת לידה- הנפשות הפועלות

אני נועה קליין, בעבר מעצבת אופנה, בהווה בעיקר אמא של מעיין ובת זוג של אורן, ובעתיד מי יודע ...

עקבו אחריי
  • Facebook Black Round
  • Pinterest Black Round
  • Instagram Black Round
  • YouTube - Black Circle
printables freebies

Printables

פוסטים קודמים

March 11, 2019

February 5, 2019

Please reload

תגיות
Please reload

  • Pinterest Black Round
  • Facebook Black Round
  • Instagram Black Round

© 2014 by I'm on leave

Proudly created with Wix.com

Tel: 123-456-7890