אני עצמאית כבר שנים. ליתר דיוק 10 שנים. העצמאות הזאת מתאפיינת בעיקר בעבדות. כשאין בוס מעלייך כדי להתמרד, חייבים לעבוד אפילו קשה יותר. הגלגול הראשון של העצמאות שלי היה ׳לא מוצלח׳ בלשון המעטה.
הייתי אז מעצבת אופנה מצוידת בהמון כלים, ניסיון וכסף שצברתי בעבודה בחו״ל.
הרגשתי שכבשתי את העולם ובאתי לכבוש את ישראל בסערה.
אז כבשתי??
פחות!
יותר סבלתי את דרכי למשבר כלכלי ושברון לב.
בכל מסע הייסורים לא יצרתי מהלב, לא חשבתי על יופי אלא על הישרדות וזה ניכר.
את ה׳עסק׳ החדש התחלתי בפחד עצום. לא חשבתי עליו כעסק, אלא במפלט, מקום קטן, אישי, אינטימי.
אבל הצורך לגדול גבר על הכל. עוד צעד ועוד צעד ועכשיו אחרי 4 שנים מי היה מאמין לאן הקטנצ׳יק הגיע.
אני מתוכנתת לראות את חצי הכוס הריקה.
אבל הנה בתיאום מושלם המדינה הקטנה שלנו חוגגת את שנת ה70 שלה, וכולנו מצווים לגאווה.
אז אני מאמצת את הציווי ומשתדלת לראות את ההישגים, העובדה שהבלוג הקטן שלי הוא עסק אמיתי, ושאני מצליחה ליצור עם המון אהבה והשראה.
הדרך עוד ארוכה עם אינספור אתגרים שאני מקווה לעבור בגבורה, כישלונות עוד יהיו וגם הצלחות, אני מקווה להיות פחות עיוור...
